תזריע-מצורע: רפואת הנפש

חודש אייר הוא חודש הרפואה על-פי קבלה וחסידות. אִיָּר בראשי תיבות: אני הוי' רופאך. אחרי שיצאנו ממצרים בחודש ניסן, והשתחררנו ברמה מסוימת מהמרחב הפיזי והרוחני שלה, אנחנו נכנסים לתהליך של החלמה וריפוי בחודש אייר. רפואה אמיתית יכולה להתרחש רק בקרקע בטוחה, במקום שמאפשר הרחבת הדעת והתבוננות פנימית החודרת עד לחדרים הפנימיים של הלב.

השנה אנו קוראים בפרשות תזריע-מצורע – העוסקות במחלה וריפוי – מייד בפתיחתו של החדש, ונראה שזו הזמנה להתבונן ברמזים הצפונים בתורה אודות ריפוי והחלמה.

לשון הרע – על מי?

פרשת מצורע עוסקת במחלת הצרעת, מחלה שניתן לראות בה את האב-טיפוס לכל המחלות כולן. חולי הצרעת מבאר את השורש של כל החוליים, ואף את המפתח ליציאה מהם. הצרעת היא מחלה שנוגעת בבשר החי ומנגעת גם את סביבתו הקרובה של האדם – לבושיו, כליו וקירות ביתו. החולי מתפשט וניכר בכל המרחב שמקיף את האדם. זאת נקודה מאד מענינת להתבוננות. המקום הפנימי של האדם יוצר את המציאות שלו, ובמילים אחרות: סביבתו של האדם היא בבואה המשקפת אותו.

הצרעת היא מחלה שבאה בשל חולי רוחני. בהרחבה, ניתן לומר זאת על כל מחלה. המחלה מעידה על כך שיש 'קצר' בחיבורים ל"אילנא דחיי". הסיבה ה'רשמית' לצרעת היא הוצאת שם רע על הזולת: דיבורים של לשון הרע פוגמים בראש ובראשונה באדם הדובר אותם, והפגם מחלחל ונוגע בכל אשר לו. אך ניתן לעמוד גם על סיבה נסתרת יותר, והיא שהצרעת נובעת מהוצאת שם רע על ה' יתברך.

כשאדם רואה רעות בזולתו ומייחס לו כל מיני כוחות שליליים, והרע הזה תופס בו אחיזה, בעצם בתוך תוכו הוא מייחס איזה רוע בסיסי לבורא עולם. כביכול משהו בתוכו סובר שיש איזורים בקיום שבהם לקב"ה ולטובו אין אחיזה של ממש, ויש רע "אוביקטיבי" העומד בפני עצמו ומולך בכיפה. כל סכסוך שיש לנו עם הבריות, מקורו בסכסוך שיש לנו עם בורא עולם. טעות יסודית בהבנה שלנו את מקומנו ותפקדינו בעולם, מובילה אותנו לזיהוי הרע מחוצה לנו ויחוס הטוב אל עצמינו. הציפיה הטבעית היא שהזולת ישתנה וישתפר ויתאים את עצמו אלינו ולצרכינו, בעוד שעבודת ה' תקרא אותנו אל המסקנה ההפוכה. הזולת הוא מצוין, והוא שליח של ה' הרחמן, התמים והישר – ותפקידו המדויק הוא לעורר אותי לשוב אל ה' בתשובה תמימה.

להיות סגורים על עצמנו

אנו חווים את הזולת כפוגען ותוקפן מתוך כך שהמציאות הפנימית שלנו פגומה בנקודת התמימות שלה. כשהתמימות מאירה מבפנים, הנפש בטוחה ומוגנת. קירות הנפש בנויים ותחומים סביב ההנחה המוחלטת שכל מה שקורה מתרחש בהשגחה פרטית על מנת שנתעורר לתשובה. כך למשל מבאר רש"י על הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלקיך":

כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו.

התמימות נובעת מאמונה טהורה ומאפשרת חיבור ישיר, ללא חציצות, עם בורא עולם. החיבור הזה הוא כבר הרפואה לנפש. נפש תמימה היא נפש שמחה ובוטחת, העסוקה בעשיית הטוב מתוך זריזות שבמתינות.

 בחסידות מבואר כי הסיבה שבגללה נכתב בתורה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בלשון רבים היא מכיון שהמ"ם הסופית – "בתוכם" – מציירת לנו את מקום המקדש: מקום תחום, ללא פרצות להרהורי כזב ודמיונות שוא, מקום של אמונה תמימה. רק במקום כזה, יכולה לשרות שכינה. כאשר איננו 'סגורים' על עצמנו – בטוחים בהיותנו מוקפים בטוב השם ובחובתנו התמידית לשוב אליו – אזי אל הסדקים והפרצות חודרות מחשבות ורגשות שליליים המטמאים את הנפש, ומייצרים אף סכסוכים עם הזולת.

התפקיד שלנו הוא להחיות את הזכרון הפנימי שה' בורא בשבילנו את העולם בכל רגע מחדש לטובתנו הנצחית, שרחמי ה' מקיימים אותנו ותומכים בכל רגע את חיינו, ובאפשרות שלנו להשתחרר מהישות והנפרדות ממנו יתברך, ולהיות עמו ולחלקו.

לחבוש את הפצעים באמונה

תהליך הריפוי נשמע כל כך מבטיח, ובכל זאת, עדיין יש כל כך הרבה חולי בעולם. הסיבה היא שבחיטוט בנגע – בכאבים ובפצעים שלנו – יש ענג גדול! יש סוג של עונג במחשבה הקורבנית, בנקודת המסכנות. זהו עונג שבעצם מקבע אותנו בתוך עצמינו, ולא מאפשר לנו לעשות את הקפיצה אל המרחב של הרפואה, אל מקומו של עולם.

במסכת סנהדרין מבקש רבי יהושע בן לוי מאליהו הנביא שיתאר לו היכן נמצא המשיח ומה סימנו. אליהו הנביא מורה לריב"ל לגשת לשער העיר רומי, שם יושב המשיח בין אנשים רבים המנוגעים בנגעים שונים:

ומה סימנו? יושב הוא בין עניים סובלי חלאים וכולם מתירים וקושרים [תחבושות] בבת אחת, אבל הוא מתיר [תחבושת] אחת וקושר אחת. אמר: שמא יצטרכו אותי, שלא אתעכב.

לפי דברי אליהו הנביא, כולם פצועים ופגועים, כולל המשיח. כולם עברו משברים, טראומות וקשיים. ההבדל בין המשיח ליתר החולים הוא, שהם מתעסקים עם הפצעים בתודעה מצומצמת, והוא מרפא את עצמו באופן שיאפשר לו להצטרף לגאולה ולקיים בה את ייעודו המשיחי. ניתן לומר שהציר שסביבו סובבת רפואתם הוא הרצון להרגיש טוב, מטופל ואהוב, ואילו מוקד הרפואה של המשיח נעוץ במוטיבציה להיות כלי להשראת שכינה.

יש התעסקות עם הפצעים שגורמת לשקיעה בכאבים ובכעסים, עד כדי שכחה – שכחה של האמונה, שכחה של הייעוד והכוחות האלוקיים הטמונים בנפש פנימה, שכחה של מכלול ההוויה והמציאות. לפתוח את הפצעים ולחבוש אותם באחת זה בעצם לראות את כל החיים רק מהצד הפגוע. כדי להבריא מהשורש צריך להפרד מהנחת היסוד הקורבנית הגורפת את הכל וצובעת את מרקם החיים בצבע אחד, לחזור לחיבור עם ה' אחד, ומתוך כך לאט לאט להשיב את כל חלקי הנפש אל מקומם הבריא והשלם.

הצורך לחבוש את הפצעים הוא מובן והכרחי; אך האם בתוך תהליך החבישה נותר מקום לאמונה, ופניוּת לעשיה וחיבור עם ארצות החיים? נראה שאצל המשיח ההתמודדות הפנימית עם מה שניתן לתקון ולהבראה, הולכת יחד עם זכרון של מקור הרפואה האמיתי וחבור חזק עם התכלית: לעשות לה' דירה בתחתונים. הוא אינו מחכה לשלימותו העצמית ואינו מתנה ברפואתו המלאה את הצטרפותו אל ייעודו המשיחי. אדרבה, הוא מפוכח מהאשליה שהרפואה תגיע מהתעסקות מעגלית המלטפת את עצמו שוב ושוב.

המשיח מבין שכל פעם הוא צריך לפתוח עניין שעדיין טבול בכאב, וככל הנראה עדיין לא נודע בקרבו טוב ה' ורחמיו ולא צמחה ממנו תנועה של תשובה – ואת זה לחבוש בהתבוננות מרפאת של אמונה וברחמי ה' הטובים. כשמקום בנפש מִתקן וראיית הטוב גדלה, משמעות הדבר היא שהכלי לעשיית הייעוד התרחב והנפש מתפנה לעשיה של גאולה.

לצאת מהקופסה

מעניין מאד לראות את מסלול ההבראה שהתורה נותנת למחלת הצרעת: שבוע הסתגרות מחוץ למחנה. עזיבת המחנה היא בבחינת "יציאה מהקופסה", שבירת הקבעון המחשבתי של הישות והפתחות אל תודעה נרחבת יותר. הכהן המאבחן את הנגעים צריך להיות מומחה באבחון סוגים שונים של נגעים, שכל אחד מהם מתבטא בגוון שונה של לבן. למרבה העניין, תהליך הריפוי והתקון הוא זהה לכל סוגי הנגעים. אצל כל אחד הנפרדות מה' מתבטאת באופן קצת אחר, אך העקרון של התקון והרפואה הוא אחד לכולם: תשובה.

התשובה דורשת סוג של קפיצה תודעת. חג הפסח לימד אותנו שהגאולה מן המיצר כרוכה בדלוג ופסיחה. העברת המוקד להתחזקות באמונה, להתענינות במציאות ה' ובמציאות הזולת, היא הפותחת את השער אל כוחות הריפוי האלוקיים. ניתן ממש לתרגל זאת באופן מעשי: להסיט את המבט מלמטה למעלה ולהזכר – הכל מאתו יתברך. הכל טוב ומכוון, וכנראה הייתי צריך לעבור את הייסורים שעברתי על מנת לדעת דברים שלא הייתי יודע בלעדיהם. הסתכלות כזאת מחדשת את הכוחות הפנימיים ומכניסה אור חדש של רפואה ושמחה.

8 תגובות בנושא “תזריע-מצורע: רפואת הנפש

הוסיפו את שלכם

  1. מזל טוב על פתיחת הבלוג, הרבה הצלחה בהמשכו.
    אני כבר למדתי הרבה מהדברים היקרים כאן.

  2. Reblogged this on הרהורי תשובה and commented:
    אשתי היקרה נעמה, חמודה גנוזה, פתחה בלוג בשם "חמדה גנוזה". זה הפוסט הראשון שלה, לפרשת השבוע שחלף. תהנו, תגיבו, שתפו ועשו מנוי על הבלוג שלה. יהיה יפה.

  3. מקסים ומעורר מחשבה…
    אהבתי במיוחד את תודעתו של משיח – "שמא יצטרכו אותי, שלא אתעכב…"
    מי יתן ונזכה.

  4. הרשימה לא מובנת מה פשט מה דרש ומה הסוד הלא דווקא בפרשה הזו יש קודים שמושים גם לעולם הבא על מהותו של תיקון מחוץ למחנה ובתוככי המקדש ומה חלקו של המשיח במחילתו של ריבל לבר-יוחאי שהרי המצורע מתקן הכהן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: